סביבת הטיפול במחלקות טיפול נמרץ מעלה את הסיכוי לטעויות. אבל למרות שלא כל טעות מקורה ברשלנות, יש צורך לבחון כל מקרה לגופו על מנת לדעת האם ניתן לבסס תביעה מן הסוג הזה. אם רוצים לשכנע את השופט לגבי כך שהתקיימה רשלנות ואם מעוניינים להוכיח את הקשר בין אותה התרשלות לכאורה לבין הנזק שנגרם לאדם שהגיע לטיפול נמרץ, צריך לנס חוות דעת רפואית מנומקת וברורה.
מבחינה מקצועית ומשפטית כאחד, רשלנות רפואית בטיפול נמרץ יכולה להיות מוכחת רק אם מתקיימים מספר תנאים:
א. חובת הזהירות – עוולת הרשלנות קובעת את חובת הזהירות שבתוכה חובת הזהירות המושגית וחובת הזהירות הקונקרטית. בתחום הרפואה בכלל ובטיפול נמרץ בפרט, קל להוכיח את חובת הזהירות המושגית כי הרופא כמזיק אכן אחראי לנזקים שאירעו לניזוק. במקרה הספציפי, קל להוכיח את חובת הזהירות הקונקרטית אם בודקים האם היה ניתן מבחינה טכנית לצפות את הסיכון.
ב. התרשלות – רשלנות רפואית אפשר להוכיח רק אחרי שמראים שהייתה התרשלות. כאן צריך מצד אחד להבחין בין התרשלות לבין טעות, אך מצד שני גם להשתמש בנתונים מתוך חוות דעת רפואית על מנת לבסס את הטענה המרכזית. אם למשל מקבלים חוות דעת של רופא מומחה עם ניסיון בחדר מיון ובטיפול נמרץ, קל יותר לשכנע גם את השופט לגבי קיומה של התרשלות (מטעם התביעה) או בקיומה של טעות (מטעם ההגנה).
ג. קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק – בתי משפט לא קובעים פיצויים אם הם לא מזהים את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לכאורה לבין הנזק. במידה ומטופלים מעוניינים לקבל פיצוי כספי בגין רשלנות רפואית בטיפול נמרץ, עליהם לעשות זאת על ידי הוכחת הקשר הזה בצורה כמה שיותר מובהקת.
החשיבות של חוות דעת
חוות דעת רפואית חשובה מאוד בתיקים משפטיים שנערכים סביב הנושא של רשלנות רפואית בטיפול נמרץ. ראשית, אלו מצבים שבהם רכיב האשמה בטל ולכן רק חוות הדעת היא זו שעומדת לרשות השופט כדי להכריע בסוגיה. שנית, חוות הדעת מעניקה מידע מקצועי אובייקטיבי על הנסיבות.